העדשה הטבעית של העין מורכבת משקית שקופה (קופסית) ובתוכה חומר העדשה הנראה כג'ל שקוף. העדשה מקובעת למקומה בעזרת מאות יתרים עדינים. עם העלייה בגיל, תוכן העדשה, “גרעין העדשה" נעשה עכור ונוקשה וזהו קטרקט.

בניתוח הקטרקט נעשה פתח רחב בחלקה הקדמי של הקופסית (קופסית קדמית) תוכן שקית העדשה שהיה עכור ונוקשה – מוצא באמצעות מכשיר הפאקו, ומוחלף בעדשה מלאכותית.

העדשה המלאכותית מושתלת בתוך שקית העדשה המקורית.

עם הזמן, קופסית העדשה נדבקת לעדשה המלאכותית ואוחזת בה. בחלק קטן מהמנותחים, ברבות השנים, שקית העדשה או ליתר דיוק – חלקה האחורי של השקית מתעכר ומפריע בראיה, זה עשוי לקרות מספר חודשים עד שנים מניתוח הקטרקט, גם אם זה היה תקין לחלוטין.

חלק מהמטופלים מתלוננים על עכירות, טשטוש ופיזור אור וחלקם מתלוננים "כאילו הקטרקט חזר". לכן התופעה נקראת קטרקט משני. אין זו חזרה של הקטרקט כי הרי העדשה הטבעית הוצאה.

לא ידוע מראש למי זה יקרה , אך נפוץ יותר במנותחים צעירים.

יש לציין שיצרני העדשות מתכננים את מבנה העדשה המושתלת וכן החומר ממנה עשויה, כך שתקטן האפשרות להתעכרות הקופסית, ואכן התדירות של הצורך להתערבות קטן מאוד במשך השנים האחרונות. יש מחקרים המדווחים על פחות מ 10%.

במקרה שקופסית העדשה התעכרה, יש מקום להתערבות ולבצע פתיחת קופסית אחורית בלייזר